באופק ניצתו שלטי ניאון מנופצים

הדלות הייתה בכל

דומה שאפילו השמש הסירה חסדה

הקור שלט עריץ

תריסים שבורים  זועקים כקריאות גלדיאטור מובס

שאון ההמון מדמם קריאות לחם עניים

הגשם כואב מפגש האספלט המוכתם-דם

המדרכות הריקות שרות מוות

העיניים מנסות להתחמק מהמראות

״סגור את הדלת,השאר אותי בחוץ״

התעלם מריח הביאושים העולה

מהצעקות הנורות כמטחי המוות

בחדרי אני מנסה לצבוע את השתיקות

להיות עיניים של מילים לכאב הנורא

מילים יתומות למלחמה נוראה

להקהות צעקת הכידונים הקהים

-אני צופה מובס