לוּ ניתן לי,
הייתי פורש חיי
לאחור
ומיישר את
התלוליות
בין שני
הקצוות
שלא ידעתי לאחוז
ולאזן,
אבל,
כבר ערב,
וקר על הרצפה,
אז ממשיך
לְשַׁמֵּר עצמי
בקו ריחוף
מתפתל,
כי בַּדרך שבין
שתי הנקודות שלי,
גם אני
כבר אינני יכול
להתיישר.