הירהורים בערוב היום

הנייד של חיי טעון גם בדמעות

המטען, מחובר ללב רגש

ההודעות הקוליות בו, סדוקות

בשומר המסך-

פנייך

פרחי הבר והצבר

תמצית סוף האביב

כמו צחקו,

לעגו סופי דם הפרגים והנוריות

הכלניות האדומות, הגאות

מתו זה מכבר

רק  האגם,

רק האגם מתעקש לשלוח

מסר חושני בשאון גליו

מתנה אהבה עם הרוח

בוגד, עם קרני שמש אחרונות

רסיסי חיוך נשברים אל לילה יורד

השקט בוכה ימים אחרים

כמו לנשק שפתייך הסדוקות

להביט,

עיניים כואבות

אנקת הציפורים מבשרת תום יום

עיני הפרא של הכוכבים עומדים להנץ

שמיכת הלילה יוצאת אט ממחבואה

כמו להגיד, להתריס

אתה, ההלך- הבט במראה.