שחר שבור

איש עומד בפתח ביתו

הערב יורד

באופק שדות לא זרועים

טרם קיץ

איש עומד

צלליתו שבורה

השבילים הרחוקים ,

כבר נכנעים ללילה היורד

מתארם נסוג בחשכה חסרת חמלה

נעלמים כמו תפילה חסרה

כתום תרועת אבל סדוקה

הכאב חד ולא סולח

ירוי מוטל על אם הדרך

להט רע בסמטאות השרב

דם הלב נעטף בידי כותבי דומה

איש בחושך,

צוחק

שלא יראו את הדמעות

שחר שבור מחפש נחמה/נקמה.