משל הרוח והורד

הרוח השחיזה משבים חדים על האגם

כמו סוטרת לחלקת פניו, בחרי אף

העצים שחו בוכים ונעלבים

השחפים, נסקו נרגנים וכעוסים

החוף אסף מנחות גלים מרים

האור הולך ומתארך עם בוא הקיץ

כמו חובט עוד ועוד בקץ

הרי זה לא מכבר חיות מים טובים

היום, צמא ועוד צמא

מטפס במדרגות הסדוקות של הזמן

הוורדים מחייכים קוציהם במכוות אש

הרוח שולחת חוחים לבשרי, לועגים

כמו משיחים בגידה וכאבים

היותו עיוור, זה התמים

על ליבי פירורים של יום אתמול

עדיין סומא מסנוורי הסכינים

משול וילון קרוע נסער ברוח

מתמסר למשחקי אור

כמו אומר,

חיי הקודמים

ואלה- שיבואו.