חוזר לשולח

המשוטים פצעו נתיב במים הכחולים

כמו מנסים לבקוע את עומק המצולות

לגלות את הסוד

מכתב שלא נפתח, חוזר לשולח

תיבת מכתבים כחולה ודהויה

ממוסמרת ברישול לקיר מוכתם

מסתירה סוד רב שנים

כמו קליעים שלא נורו

תמיד יהיו המדרגות בהן לא טיפסת

אותות דם הלב במעלה

הקור שנלכד לעד במעברים

והדלת הכעורה, המחייכת באיה

הרוח בגג מספרת סיפורים  אבודים

כמו תפילה נשכחת בעת אהבה

סירות זיכרון חולפות כגאות ושפל

תמונות  ימים חלפו ואינם

 בחושך אני צף אל הכוכבים

מביט במדורה שמדליק אלוהים

כמו אוסף זרדים מקצות הכאבים

להאיר אפלה, לממשיכים בדרכים

בימים אלה אני לוליין על חבל מתוח

נעוץ בין שתי קצוות חיי

בין ברזל הבגידה מסמא העיניים

ובין-

השחר העולה.