לצעוד קדימה

איפשהו בין אהבה להתעללות
הגבול נמתח אך דק מאוד.
שם האומללות ניצחת,
התסכול גובה עוד
קורבנות.
ואני שוכן בו
אולי חצי מנצח,
מנער מכנפי את
רסיסי העצבות.
 
במסירות מנסה
די לאט לצעוד קדימה,
להמיס לבדי את קולי הקפוא
לדפוק על חזה ולצרוח,
כן לצרוח!
אך קולי מהסס,
מהודק וקפוץ.
 
בנשימה מתקתקה ולשון מרושעת
בהרגשה אנושית של כאב וגבורה
כאן היא מולי- המלאך הרוצח
פניה נכונות אך הכל
בגללה