המחברת שלי מונחת היום על כוננית מאוקצעת

בקפה גרגרים כתשים של עמל מחשבה מאפק

השטיח האדום נמשך לסוף גווע מתחת

לספה, בכיסא שלה מצאתי את

עצמי, פתאום ,הדשא הוריק מלבן השכינה

נעשתי אדם אדוק לעצמותיו,

מבעד שקיעותי יזרחו פרפרים בני פנדורה