נופלים גרגרי החול אחד אחד

מחלקו העליון,האטום של השעון

לחלקו התחתון השקוף

דרך הצואר המעבר הצר והקצר

רואה איך ימי ניגרים

שארית חיי זולגת

בקצב אחיד לא ניתן לעצירה

נשמע רק לכח המשיכה.

ואיני יודע מה וכמה נותר בחלקו העליון

אך ממה שבחלק התחתון הצטבר

ניתן לנחש או לשער

מסתכל כמהופנט בגרגרים הנופלים

וממשיך לעסוק בשטויות והבלים

יודע שבבוא היום וזמני יאזל

ומאיש חי אהפוך לז״ל

יתהפך השעון ולחלקו האטום אפול

עטוף בתכריכי זיכרונותי,לעולם האופל

גרגירי העפר אותי יכסו

הבנים קדיש יגידו

אלמנתי תמחה דמעה

מעצם ההפתעה וצער הפרידה

וכולם לביתם יתפזרו

ועד לסוף השנה אותי ישכחו.