בזיעת אפם חצבו אבן באבן
מכלול של תחושות
אחת לאחת , בזיעת אפיים.
והיו בהן אבני תפילה
ואבני חמלה
אבני זיק
ואבני מרמה
אבני שמים
נוגעות בהיכלות רחוקים.

והיתה בהן הפשטות והחמלה
ההדר והנישא
בזיעה
בעמל
נבנה מקדשן.

הן יוקדות דם בנים
ויונים לבנות.
נאלמות דום
אל מול התפילות.
זעקת השופר
בוקעת שערי שמים
תינוקות של בית רבן
מלטפות בידיים רכות.

הן דוממות כבר מיליוני שנים
מול עיניים דוויות מדמעות ותחנונים
מול שערי הסליחה , החמלה והרחמים.
ממלמלות ללא מילים השפתיים
סליחה חרישית.

 

כבר אחרי כיפור

ובכל זאת..

יש תמיד מקום לסליחות.

 

 

חתימה טובה לכולם .