דרך השלב בתריס הרופף

קולות מהרחוב המתעורר

מעבירים אותי למצב חצי ער

מתחילים לפורר את החלום

מתנתק מדמויות הורי הנמוגים

נפרד עד ללילות הבאים

מבחין באשתי הישנה לצדי

זו שיובל ויותר היא עימדי

גונב משיירי החלום את דמותה

אי אז כששרו בואי כלה

אך הראש השב והקמטים

מחזירים אותי לאלה הימים

רואה את רגלה הערומה

שיחד עם זיקפת הבוקר מזעיקה

את גופי המרופט באזעקת שוא,

מיד נשמעת צפירת הארגעה

וליתר ביטחון מפנה את הגב

כי עם אקדח ריק לא יוצאים למלחמה

מבלי לדעת בדיוק למה

קם,ער,לשגרת הבטלה

של מי שזמנו עבר

ועתידו המבטיח,חלף,נקבר.