"מוּזָתִי הַמֻפְקֶרֶת"

כְּשֶׁהִיא שָבָה אֵלַי
יֵשׁ לִי עִמָּהּ דּוּ-שִׂיחַ.
מַצְמִידָה אוֹתָהּ לַקִּיר
עִם אֶקְדָּח צַעֲצוּעַ
מְנַסָּה לְהִשָּׁמַע מְאַיֶמֶת
(שֶׁתִּבָּהֵל קְצָת, מַה יֵשׁ?)
וּמַזְהִירָה בְּקוֹל רָפֶה:
"אִם אֵין בְּרֵירָה
וְאַתְּ חֲפֵצָה לִפְקֹד גַּם יְצוּעִים נוֹסָפִים
אַתְּ יְכוֹלָה לְטַיֵּל בִּמְחוֹזוֹת אֲחֵרִים
אֲבָל מֵעֵת לְעֵת
וּמְעַט לְעֵט
תַּגִּיעִי לְכָאן,
אַתְּ הַסַּם הַיְּחִידִי
שֶׁאֲנִי צוֹרֶכֶת מִדֵּי יוֹם.
הַמִּלִּים שֶׁאַתְּ מַשְׁאִירָה,
כְּאִלּוּ כְּתַּבְתִּין בְּעַצְמִי"

בְּבַקָּשָׁה,
אַל תִּתְרַחֲקִי
תְּנִי לִי אֶת הַהַרְגָּשָׁה
שֶׁאַתְּ בַּסְּבִיבָה
סוֹחֵרֶת סַמִים שֶׁלִּי
מוּזָה אֲהוּבָתִי.