ומאז נסוגו ההרים

08/09/2017 15:57 | אודי גלבמן

אֲנִי אוֹהֵב לִכְתוב שִׁירִים

בַּדֶּרֶךְ לִירוּשָׁלַיִם,

בַּמּוֹשָׁב הָאֲחוֹרִי.

הָרוּחַ הַחַמָּה שֶׁל סֶפְּטֶמְבֶּר

מַצְלִיפָה עַל-

פָּנַי,

מַזְכִּירָה לִי יָמִים-

מִפַּעַם,

עֵת הָאוֹטוֹבּוּס -

הָיָה מְטַפֵּס לְאִטּוֹ,

וְאַתְּ-

הָיִית כֹּה

יָפָה.

וּמֵאָז -

נָסוֹגוּ הֶהָרִים,

וְהַגְּבָעוֹת:

כְּמוֹ אֵין בָּהֶן עוֹד-

מִיְּפִי

הַנְּדוּדִים .

אֲבָל בְּלִבִּי-

הֵן שָׁרוֹת.

תָּמִיד.

וְאַתְּ-

טֶרֶם נוֹלַדְתְּ

בַּיָּמִים הָהֵם :

רַק צֶלֶם הַבְּרִיאָה

וְיָמִים קַדְמוֹנִים

מְחַיְּכִים.