בְּעוֹלָם הָגוּן יוֹתֵר הָיָה הַזְּמַן נָע אָחוֹרָה, לֹא קָדִימָה:

מֵהַחֲרָטָה וְהַצַּעַר וְהָעֲיֵפוּת

אֶל הַתֹּם, הַחִיּוּנִיּוֹת וְהַנֵּזֶר הַמֻּפְלָא שֶׁל אִי הַיְּדִיעָה.

מֵעֵץ זָקֵן וְגָמוּר לִשְׁתִיל רַעֲנָן וּבָתוּל.

פְּרַגְמַטִיוּת נָסוֹגָה מִפְּנֵי דִּמְיוֹן

וּבְגָדִים מֻּשְׁתָּנִים בִּפְלוּמַת שֵׂעֲר רַכָּה.

הָאֵין זֶה עָדִיף, לָמּוּת כְּעֻבָּר,

בַּעֲרִיסַת אֵם, וְשִׁירָם הַמָּתוֹק שֶׁל הַמַּיִם

לוֹקֵחֲ אוֹתָךְ מִכָּאן?