ואז, שאל השיר...

14/09/2017 15:44 | יצחק אור


עליית הגג של הזיכרונות

מדרגות החיים

המותר והאסור

הטוב והרע


במקום בו הכרמל מביט לים

והים, מביט בנו

עולים להבות

תיבה חסרת מפתח


על שחור האספלט, צחור שמלת כלה

חסר

ואבקני צהלולים נישאים ברוח

כל אלה, לא נתתי לך

מתכלה כציור נדיר, נשכח


אהבתך הייתה שיבולים ברוח

נעה אנה ואן

כמו הרוח בזהב שיפולי בטנך

בגג העירום הנסער


בראשית היית שחר יום

כוורד צמא

אט

התרחקת

כאור נוסע בחלון

ואני התחנה הניצבת בדד


ואז, ועתה

לפני בוא החורף

שואל השיר

את- היכן?

כמו פרצו המילים את

המגירה


*"לא, על שום דבר ,אני לא מתחרטת

לא על הטוב ולא על הרע

הכול הותרתי במגירה"

אידית פיאף