במקומך

במקומך,
יש חתיכת עוגה, שאריות משבת, בורקס פיצה, פריכית לדיאטה, עם שוקולד, קורנפלקס שנגמר מהר מדי, אוזני המן ומה שסבתא מבשלת כל יום שישי (כן, הסבתא שסיפרתי לך עליה). הם, עדיין איתי כאן, בשמחה ועצב, בעושר ובעוני. המוות לא יפריד בינינו. הם נותנים לי הרגשה שאני יותר עכשיו.

בלילה,
שוב חשבתי יותר מדי. לא רוצה הרבה, רוצה להצטמצם, עדיף כלום מאיך שעכשיו, לו רק יכולתי להיעלם. הגוף נענה לבקשתי ומשיל את שערות ראשו. בינתיים אני כוססת ציפורן אחר ציפורן, ציפורניים שניגנו בגיטרה שארגיש יותר, שומעת שירים שיקרעו את האוזניים, מוציאה נוזלים דרך העיניים. עכשו אני פחות. 
 
שיהיה התאמה, איבר איבר מגופי לכל איבר ממני, תוכי כברי, שאוכל להיכנס לבית המדרש של האמת הכואבת.