אך מתוך הקדם
שוב תשוב החמה ותיוולד
כעוף החול אשר ירד למצולות
וזרע את צמיחתו
במילה
בריזה
בריזת הערב נשפה בעורפי
הסבה צומת לבי לנשיקתה
ואני איני אלא עולל בגפי
זוכר את זוהר השמש ותכול אדוותה
מליחות העולם זהרה על עיני
זיכרון מתקתק שנצרב על עורי
מין צלקת ברוכה שנותרה על לחיי
והותירה חותם עמוק בבשרי
ועתה, כשהחשיך נותר לקוות
שאשוב ואפגוש בימה הכחולה
שתמיד מזכירה לי שנאות ואהבות
להטביל את גופי בבריכה הצלולה