מאסף

אוסף את הבדידות מרחובות ריקים

מביט, עיניי חרבות 

תרמילי חסר שקדים וצימוקים

נטוש חסדי עננים לכסות

על נהרות הלב הנסוג תליתי

גם תליתי, מותר אהבתי

מקשיב לשריקת הרכבת המתרחקת, כמו לועגת

לעולם לא עוד, טעם המלח על עורך

-קריעה

קרונות ריקים מחמלה נעים צפונה

שמים קודרים תפורים על ארץ

מרחוק-

מבליחה קרן אור רכה

כמו מזמינה-

דלת!!

*על המפתן הונחה מזוודה נעולה, קשורה בצעיפים.