אני זוכר את פניה יום ביומו,בכל חפץ אשר אביט,תמיד אראה את פניה התמימות.

פניה התמימות של הנערה שאנסתי ורצחתי.

אני מספר לכם פה עכשיו על החיים,על החיים נטולי התקווה,שאף אחד מהאנשים לא נתן צ'אנס,צ'אנס אחד,להשתנות,לא נתנו לי.

השתחררתי בערבות מבית המשפט,יותר נכון כי השופט היה מושחת וקיבל ממני שוחד.

אני כל הזמן חושב עליה,ועל ילדות אחרות,זה כבר משגע.

לאן שלא אלך תמיד אראהבה את פניה,בכל חפץ,כמו הארון שבו אנסית אותה.

די!!כבר!!אני לא יכול יותר!!אני לא רוצה להרוס לילדים האלה את החיים!!כה נהיה כבר כמו מחלה!!אני לא יכול לצאת מזה!!אולי עדיף להירקב בכלא,שבו כל אחד אונס את האחר.

ציוצי הציפורים הופסקו,אפילו הציפורים אינן מצייצות,כאילו הן מתרחקות ממני.

בעצם כולם מתרחקים ממני,עם עבר כמו שלי,מי לא?

הם לא מבינים כמה קשה זה להשתנות במצב כזה,זה כמו עישון.

אתה מעשן ומעשן עד שלבסוף אתה מתמכר,ואינך יכול עוד להפסיק לעשן,זה בדיוק ככה.

למה עישון סיגריות יותר טוב,ממה שאני עשיתי,למה להם תמיד נותנים הזדמנות שנייה,ולי,ולאנשים כמוני לא?!!הרגע שלי לא מאפשר לי לנהל חיי חברה,או אם נלך רחוק יותר חיי אהבה.

אני רק מבקש מהאנשים שני דברים,לא גדולים,רק שניים,דמיינו שכזה כאחד,כי אז אולי יהיה לכם יותר קל,להעביר איתי את הזמן השיחה.

דבר ראשון תפסיקו להרביץ לי,בגלל העבר,או בכלל לנסות להרחיק ממני אנשים,אתם לא מכירים אותי,אתם לא יודעים מה אני מרגיש!!

ודבר שני,שזה קצת יותר חשוב,עבורי בכל מקרה,תנו לי הזדמנות אחרונה,רק אחת,ואני מבטיח שאשתנה,לפחות,תנסו.