רקפת בודדה.

מאת זיגי בר-אור

 

אימרו לי אתם איזה סימן זה עבורי
כאשר הבוקר פרחה רקפת בגינתי
סגולה, זקופה וחמישה עלי כותרת
ואין כזאת עדיין באף גינה אחרת.

קרני השמש דרך חלוני חודרים
שבת, כל השכנים עדיין ישנים
עם כוס הקפה ביד מביט בפרח
ולוחש, הקשיבי, אני קורא לך.

והיא, כאילו הבינה את קריאתי
כי הרוח הרימה ראשה לכיווני
ודמיינתי שהרקפת אכן ענתה
כי בטח רצתה לאומר לי תודה.

בעת שהרגישה שהיא בודדה
ואין עוד רקפות בכל הסביבה
ורק אני שנותן לה תשומת לב
רק אני זה שעליה כעת חושב.

לפתע טיפות גשם קל על חלוני
והרקפת לא יכלה לראות אותי
ובדמיוני חשבתי שזו רק הזיה
בטח לא גשם, אלה דמעות שלה.