מות קופידון

כשרוכי נעליים פרומים ובלויים

רחובות ניו-אורלינס בוכים עצב

מלווים צער ההולכים, בעשן נמוג

צלילים מרוסקים מסמטת  קתרינה

אהבות כזב בקרנות רחוב, נמדדות במתת

מעשה איש באישה, מתים וכעורים

להט חושים עובר לסוחר

-- קופידון מת

התנינים בביצות מחשבים  הקץ לאחור

נסתרים, אורבים, חומדים

כפוחזי הרחוב מפתי התמימים

ארורים

מבעד לחלון נשקפה ג'ני בעיניים עצובות

צעיף משי אדום כרוך לצווארה

מזונותיה  לא נדרשים כמו עת עלומיה

אבודה בעצבונות חייה

חסרה אהבה

דמעות דם  בעיניה

בקצה הרחוב, גווע פנס-

בשקט.