העיר האסורה

הסמטאות האסורות כעירום הנזירות הנחפזות

עצי הברוש התמירים, שבעי הימים

קשתות האבן הבוכות ימיהן

לחש הרוח, בדלתות הנעולות

שר מדמואזל, עוד ריקוד אחד

המיתרים כבר בוכים, אין דבר

עוד ריקוד, אחרון

בטרם ינעלו השערים

ידענו, הלילה יהא שדה מוקשים

המאורר בתקרה לעג יזע אהבתינו

הייתי זר, היית זרה

חמדת עלומים גנובה

הרי לא תיקחני עמך

איני שייך

עיני עצובות מידי

ליבי- ממושכן

תני את ליבך ואחצהו

לא יהא לאיש

שלמה היה טיפש

זה לא היה הילד

הקריין הודיע כי,

לאחר הפרסומות

יושמעו פרקי נגינה

ואני- חירש

כמו זבחתי אל ליבי-

ואין דורש.