מרחקים כפולים

פלאות האור על האגם

מחייך שחר

מצייר חוף נבגד

 אוהב, המבקש לקחת , נפשו בכפו

צל עננים נח כדמעות עלי מים

משוטט כקבצן נודד של כמיהות

כמו על גשר בליל סער

תוהה

שואל,

לאן נוליך את האהבה, והתשוקה גם

שתיקה עולה מהגיאיות העמוקים

כמו עקיצות עקרב, נושקות לגוף

הלילה מלא אלים ואלילים

ראשי כואב על ירכייך

מטביע שפתיי בדרכון אהבתך

מתכוונן ידייך, לאלה הנסתרים

כמו אוסף אלי צדפים לשיר סתיו

מלקט מילים הרוצות להיות שיר

מרכבות אפופות הוד והדר

רמות במעלות ים הלב

שורות מבוקעות לבלדות או רומנסות

דבר האיש, חרב בליבו

אסף אהבתך  כפרחים המיובשים,

אספנו פעם

תם זמנם

גופך הולך ומתרחק  ,

כמו

זה החוף

מהאגם.