בקולמוס הבדידות

חורטת בזמן

ההורס כל חלקה

והנפש כבדה

והנשמה כמהה

ליישר את קמטי  השנים

שדבקו בה

חפצה ללגום

מיימי  נעורי נצח

להחיות  רגעי תום

שלא יתמו

הזוך לא יפוג

הגוף לא יבגוד

העיניים יחזו בזריחות

בשקיעות

השפתיים

לא תשאלנה שאלות

שאין עליהן תשובות

והיד הרועדת

תמשוך בקולמוס

תחרוט זכרונות