יש דרכים שבהן הולכים לבד

ושבילים שנועדו לזוגות

יש עוד כמונו בעולם

נוודים חסרי עקבות

שלא משאירים סימן בהליכתם

שחיים מסיפור לסיפור

שמחזיקים ידיים בלחישות של הלילה

ונשארים תמיד תחת אותו הכישוף

היינו הראשונים לחשוף את הנשמה

ואף אחד עוד לא עשה את זה ככה

דיברנו מתחת לירח עד קרן האור הראשונה

פירקנו חומה אחר חומה

ובסוף נשארנו נקיים מספקות ותעתוע

בסוף היינו אמיתיים וכאבנו געגוע

בין החולות, בין טיפות הגשם

בטיפות האחרונות של הוויסקי בכוס

אנחנו מילים שמקריאים ממחברת,

רגעים מהעבר הרחוק

פעם לא ידענו וזה בכלל לא שינה

אם היינו הווה או עתיד, מה הייתה ההתחלה

כי לא ראינו את הסוף, לא היה בכלל אופק

הייתה זריחה, היה טוב, 

היו כמה דקות של אושר