שיחה מאחרת

לעולם, אראה את פריחת

עצי התפוח בעינייך

את רוך החמלה

היותך צעיף לי, ביום קרה

מחייכת עיניים

מצחיקה וכועסת כמנגינה רכה

ידיך ענוגה, מרגלים בי

אהבה

בבוקר השכמנו,

דמעות עמדו בעלי הכותרת,

בוורדים הצהובים , כה אהבת

מבכים לכתך

הציפורים הסתתרו בינות

שמרו על שתיקה

כמו ידעו סוד-

הסיפורים הנסתרים

טלאים של עננים בכו בשמים

רקומים  עצובים לתכלת עזה

בלילה, נופפו גחליליות פרידה

כמו ביקשו לפתוח שערי שמים

רוח קדים נשבה, סוטרת משחרי הטרף

"יש מקומות בזיכרון שאינך רוצה ללכת אליהם"

כן אודי, אך אנו נכשלים וחוזרים...