מחווה לחיים גורי

הינה מוטלות המילים, חסרות

שורה ארוכה ארוכה , דומעות

והאותיות מצטרפות גם הן, בנהי בוכים

מהיום, הניגונים מעבר בית מחסיר,

חסרים

הינה מוטלות  שורותינו

ארוכות וגם קצרות

ויותר מכול היום-

חסרות

לנצח זכור נא אותנו

אתה, העושה למען גם בעת קרעים

עשה שנהיה ראויים

בזו הארץ הדוויה, ארץ החולמים

אתה, שיצקת רעות בעיר ובכפר

ולא חדלת אהוב

את זו הארץ ברע ובטוב

גם עת איבה בה ואוב

עתה כבו הפנסים כולם

מרכינים ראש ובלורית באבלם

ואנו נזכור את המשורר, האדם

שזכר והזכיר הכול, טוב מכולם.

{לפני שנים, במסגרת פרס "המשורר הצעיר" זכיתי להכיר את המשורר חיים גורי ויותר, האדם}