אֲנִי שָׁר לָךְ הִמְנוֹן בְּלֹא תָּוִים,  

בְּלֹא קָהָל גּוֹעֵשׁ

בְּלֹא עֵדִים 

מִתְקַדֵּשׁ אֶל תּוֹכֵךְ :

לוֹפֵת אֶת אֲשֶׁר נוֹתָר מִיָּמִים רְחוֹקִים 

בָּהֶם שַׁרְנוּ  אֶת אֲשֶׁר חָלַף בַּשָּׂדוֹת 

כְּמוֹ נִדְמֶה  הָיָה שֶׁהַשִּׁבּוֹלִים הִרְכִּינוּ רֹאשָׁם

לְמַרְאֵךְ. 

הוֹ, הָיִית כֹּה יָפֶה-

הֲגַם שֶׁלְּעוֹלָם לֹא תַּסְכִּימִי , 

אַךְ אֲנִי אוֹהֲבֵךְ כְּמוֹ שֶׁאַתְּ, 

וְכָעֵת -

בְּהַלְמוּת צְעָדַי מִפַּעַם-

מִתְדַּפֵּק עַל דַּלְתוֹת לִבֵּךְ

עוֹד יוֹתֵר. עוֹד יוֹתֵר :

נוֹקֵשׁ עַל הָעוֹר הכה יָפֶה שֶׁלְּךָ-

וְעוֹד מְעַט אֵאָלֵם דֹּם. 

 תָּוִים,