הבזק

הצללים המתארכים עם רדת הערב

האור העוטף , המגיח חרש

כמרגלים שלוחי הארץ

דמותך קורנת מול פני

-חשופה

קסם הדמדומים כמו מכושף

בפנסי הרחוב עולה האור כקריצות אוהבים

אי שם נלכדה ציפור מאחרת באור אחרון

בזק בה  כאבן חן

והינה נעלמה- כמו את

הבזק אהבה היית לי

מותירה מורשת געגועים ארוכה

רחובות ללא מוצא בליבי הנמהר 

ארץ באתי בה ואחר- אכזר

כמו חלון המסרב היפתח

חורק

אני שומע את הקולות

שלפני, הנשיקה האחרונה

ממש

ממש.