אֶת חַיַּי אֲנִי מְחַלֵּק לַאֲשֶׁר הָיָה וּלְאַשֵּׁר לֹא יִהְיֶה עוֹד,

וְגַם לוּ אֵשֵׁב שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת עַל גְּדוֹת הַנָּהָר

מַצְלִיף בַּחֲלוּקֵי אֲבָנִים עַל הַסְּפִינוֹת הָעוֹבְרוֹת-

שֶׁמִּמֵּילָא לֹא יִטְּלוּנִי עִמָּן לְשׁוּם מָקוֹם ,

וַחֲלוֹמוֹתַי אִתִּי -

כְּשַׂק נְדוּדִים

הַנִּסְחָפִים בַּחוֹלוֹת ,

וְאֵין בְּיָדַי לְהוֹשִׁיעָם

אַף לֹא - נְיָרוֹת צִבְעוֹנִיִּים לַעֲטֹף

כְּדֶרֶךְ אוֹתָהּ מוֹכֶרֶת סְפָרִים

שֶׁהוֹשִׁיטָה לְעֶבְרִי

אֶת הַסֵּפֶר הָאַחֲרוֹן שֶׁקָּרָאתִי :

וְעַתָּה אֲנִי הָאוֹתִיּוֹת

וְהַתָּוִים ,

וְיֶלֶד קָטָן מִפַּעַם -

מִתְעַקֵּשׁ לִכְתֹּב:

וְהַמִּלִּים לֹא יוֹצְאוֹת.

ילד קטן מפעם