זה המרחק שבי נוגע,

זה המגע שאינו נוגע.

זו משאלה כמוסה שעוטפת

כאותה תפילה אשר נוגעת.

זו המילה שממלמלת אותיותיה,

זה הרגע שהשניה בו קופצת

זורקת לרגע בלתי נראה,

לדמיון.

זו התחושה שמרגישה אותי,

זה הלהט שאיננו, 

שמזריק עצב ששולח רחוק,

שנצבט אל הלב, נטמן בו עמוק.

זה המנעול והמפתח,

זו הרוח והאדמה,

זו האש והמים,

זו אני והמראה 

שמחייכים לבבואה הנשקפת

או שמא זה..אתה? 

        - כל הזכויות שמורות - 

                 סופיה אור