ואם יקוב הדין את ההר
כנפול מערבולת 
אזקק את הנפשות בעיבורן 
קשר שנקשר בחבל טבורי
דם ואדם ואדמה 
נולדו ומתו כרוכים
כפסח מצה ומרורים
אך בחלל שלא נמצא 
ואי אפשר שיתמלא
לכדתי רגע במילים
גם אם ריקות הן
וגם אם לא תנחמנה

אך השירה, מטבעה
מודה ועוזבת ומרחמת 
ֹהאש בוערת בה
כלהבת החיים והמוות
ביד חזקה וענני שתיקות
אולי נכיל מעט ממיצרי השכול