כזחל הזמן משתרך.

אני מביטה במחוג שזורק אותי לאחור

משוועת לנקודה מחייכת שלך.

הייתי כחולם חסר, מילה ועוד אחת שיכורה, נעצמת בגבול מרוחק.

קו מתחבר, קרב, ממותק,

לוחש אותך היום, גם מחר.

רוקמת מבטך בי כשמילותיי צפונות בך,

השקט דועך, כגשם נושק שפתיים,

שפתך גועשת ואני בתוך זמנך שבויה, נעטפת.

עת אביב השואל שאלת החסר והזמן כבר אינו נוגע, 

גם החסיר פעימה עת חלמנו, 

גם הפסדנו ימים כלילות

והדמעה כמו הזמן מזדחלת,

נוטפת על לחי, ממליחה צריבות נשכחות.

בעיתות שרב, הזמן שואל וחולם את החסר,

מחבק שאלה, פורם סימן קריאה

הזועקת בשקט על דף פועם בשתיקה.

נותרתי כחולם חסר, חולמת עליך,

על אישוני עיניך הצורבות מבטי

כנשיקת שרף על לחיי.

        - כל הזכויות שמורות -

               סופיה אור