להתבונן דרך עיניך בזריחה שנושקת ליקום,

זה כמו השקט שחודר עמוק לנשמה,

מטעין בו תחושות, מצמרר.

להציץ באישונים המתרחבים כשאתה מביט בי בפליאה, 

כמו נגלה בפניך עומק בלתי רגיל.

זה יופיה של הבריאה המפעמת בליבך,

אופפת את שנינו בעוצמות שותקות 

ואלה פעימות השקט שמפעימות בנו מילים שאט מבליחות ועיניך הרי חוות 

את היקיצה המופתית הזו שמאירה את הלב, הן מחדירות בי חום כאותה קרן שמש שמקיצה עמוק אל תוך הלב.

זו הזריחה שאתה לאט מרים כמסך, עולה אט אט ומפריחה לנו את האביב.

יש אומרים שכשאביב מגיע הלב לאט מתעורר ל..חיים.

            - כל זכויותיי שמורים -

                      סופיה אור