השמש תזרח,והפרח יפרח

תינוקות יוולדו בני יומם

אבל אני לא אהיה נוכח.

מלבד משפחתי וחברי

איש לא יאמר,אללי

ופי המלא עפר

שותק,הצטרפתי לעבר.

והקלישאות פורחות,כאילו מנחמות

על שחרור מצער וכאבים

על בשורות טובות 

שהזמן ירפא ושאר הבלים

ומאמר חז״ל ככתוב בגמרא

״טוב לו לאדם שלא נברא משנברא״

אבל,כמה הם טועים,כמה הם טועים.

החיים אכן צל עובר וכחלום יעוף

אבל כיף להיות בצל ולחלום חלומות פרועים.

עתה החומר בו זילזלנו משתחזר

בעזרת הרימות והתולעים מתפזר

בעוד שהרוח,הזיכרון,וההשכלה אובדים

מה חבל על דאבדין ומשתכחין.

נעמתם לי מאד משפחתי וידידי

ניפרד באהבה,זה הזמן לומר די.