בוקר מתעורר, נרעד מזכרון ליל אמש רדום,

בוהק באורותיו כאותה כמיהה מוזהבת המתחבקת, מתערטלת בעונג מחודש.

עננות נצבעת בצבעי מרשמלו מאוהב,

מתמזגת בטבע עם אדמה מיוזעת

והטבע נושק, מתמסר ליופי אשר אט ניגלה במערומיו..מתאהב.

בוקר משקיף מבעד לזגוגית העיניים,

נגיעותיו מלטפות, מפזרות תשוקות

צבעוניות, לוהטות כאש,

כאותה נשיקה הצובעת לחי בסומק טיבעי..לוהט.

נשימה נעצרת, דופק מואץ,

שמיים, אדמה, זועקים לאהבה.

שקט זורח, מלטף את פניך, 

אתה ודאי קודח, חותם את היום

בנשיקה ארוכה.

זה הטבע, זה גם ודאי אתה שמקליק

נגיעה שנלגמת אט מרווה נשמה.

        - כל הזכויות שמורות -  

                  סופיה אור 

מוקדש לאותה זריחה סגולה זהובה

 שדרכה ראיתי אהבה מתעוררת לחיים..זהב מלכות הבריאה והטבע שזורק אותנו לעולם לגמרי..אחר.

לא משתמשת באותו צילום יש לו זכויות יוצר..לא שלי:)