נזכרתי בך כמו פעם,

מישהו שורר אותך ודמע אותך במקומי.

דומה שהימים שחלפו נעצרו,

ניסו לזכור את הרגעים, אלה היפים אותם חווינו פעם..כשאהבנו.

ואהבנו, כל כך אהבנו ועם זאת נבלנו כששכחנו..לאהוב אותנו.

הוא ממשיך לכתוב אותך ומזכיר לי שלמדתי להתנכר לדמותך, להיותך אהוב מפעם, גם הזכיר שכל שרציתי זה להיאחז באותם שקרים שלך, לשנוא את דמותך בכדי לשכוח ש..אהבנו, כל כך אהבנו .

דימעה מחוקה אחת, כן זו הסוררת לעגה על לחיי כשאט ירדה והותירה מליחותה על פניי והטעם, טעם מר כטעמך עת התנכרתי אט אליך, עת רציתי כל כך להרפות, להניח לך אי שם, כאותו גל מתרחק בים, מוחה דמעותיי הנשכחות.

הוא מוסיף לדבר במילותיו אותנו והדימעה בוכה בקול, מותירה מקום לגעגוע אשר נסחף עם גל אל החוף.

לא דמיינתי לכתך כך בסערה, גם לא רציתי בניכור אשר השכיח מילותיך, מחה זכר שפתותיך והותיר בי אש שתיקותיך אשר לעד ישתתקו בליבי.

הוא חתם מילותיו בפרידתי ממך, לא מותיר זכר לאותה אהבה אשר אהבנו, כל כך אהבנו ו..אשר נגמרה.

           - כל הזכויות שמורות -

                     סופיה אור

נכתב בהשראת משפט  משירו של  מנשה נתן בפייסבוק,

????"ולפעמים, המשמעות לאהוב מישהו, 

זה להתנכר אליו כדי לתת לו ללכת!"????

תודות משורר יקר.

מאחלת לעצמי לאהוב ולהיות נאהבת ולעולם לא מנוכרת ..