תלושה- זרה ובחוץ אפלה

אלוהי הרוחות המופקרות, הרעות

קדשות הזעם המכות בעוצמה

מבקשות לגלות כזב הזהב

חסרות רחמים

נטושה, איש לא שותף לחלומה

מביטה לקירות, שותפים לסודה

מחבקת את הבדידות הקשה, תלושה

אישה זרה, בעולמה שלה

על הקיר תמונות בשחור לבן

מביטה

עיניה בעיניהם הכבויות, ככלי נשק עבר זמנם

חרבות שלופות, חסרי תכלית

פנים עטויות מסכות מביטות במראה

מה התכלית- מה?

פעם רוותה קרני שמש לשוכרה

עתה- אפלה

הפעמון נתלש מהדלת

לא יצלצל עוד

אבוד, תליין של זיכרונות

בחוץ, מסתערת סערה גדולה

החיים הם לפעמים

בית עבוט לזיכרונות

והאלוהים-

משכונאי חסר רחמים.