יתומת הסערות
גוזרת בקוצר רוחה
בדים בלויים וכמושים
רצועות-רצועות,
מכסה את מערומיה,
את עצם-עצמה
בפסים חסרי תועלת
מדביקה שמות
כבימים ההם,
מספריה הקהים
אונסי זיכרונות,
קורעים נופים,
דוקרים בבשר,
מדמים אצבעותיה.