הליכה על זכוכית- תהיות

כאותה נערה שלא הוזמנה לרקוד

גשם פתאום, קר

רועה שאיבד עדרו

וידוי חסד-

 חסר

קריאות העגורים הנודדים , כנפיהם

אל נוגה השמש השוקעת, בטרם

נחיתתם למנוחת לילה-

תקווה

ספינה טרופה מבזיקה על הגלים

מפרשיה כנפי חסד של מלאכים

רחובות שותקים של עצב

מובילים עיניים נוגות-

שבר

בחמה שפוכה ובנבזות קין

הזמן בא לבקר, לועג וזחוח

כמו חלונות ראווה חשוכים

געגועים שנרצחו באיבם-

מתדפקים

והאדם הראשון כבר הלך על

זכוכית

והאישה שכנגדו- נגדו

ונעיצת השיניים בתפוח כואבת-

עד היום.