החלון הקטן.

מאת זיגי בר-אור 

אני מקנא בנוצרים שיש להם מקום
לשפוך את צרותיהם ווידוייהם
ואפילו לבקש עצה לפתור איזו בעיה,
כל זה מאחורי וילון, בחלון קטנטן
כאשר מהצד השני יושב נציג אלוהים
מקשיב, ולבסוף מוצא פתרון ונחמה.
מדוע לנו היהודים אין כזה חלון נפלא ?
למה שלא ישבו למשל הרב הראשי
או אפילו הבאבא סאלי בכבודם
באיזה בּוּדְקֵה כמו של מפעל הפיס,
כמובן עם וילון המסתיר את הפונה,
כדי שגם אנחנו נוכל לשפוך צרותינו
ולהשמיע את המעשים הרעים שלנו ?
אני אגיד לכם למה :
קודם כל, אצלנו היהודים לא כמו הנוצרים
אצלנו איש לא יעשה דבר בחינם,

לא כמו הכומר, הרב לא יוותר
על תשלום או לפחות איזו כביכול תרומה,
וגם לא יתבייש להתלונן בלי בושה,
שהתרומה לא מספיק גדולה עבור עצה.
ועוד, אצלנו היהודים אין שמירת סוד,
לכל הנאמר יש תמיד מיד הדלפות,
ואז כל העיר תדע מה שנאמר שם.
בטח תגידו:
אבל לנו יש את הכותל המערבי
ועם פתק קטן אפשר לדבר ישירות לאלוהים
ואנחנו בכלל לא זקוקים למתווכים,
כן, אבל ההבדל על מה שכתבנו לאלוהים
אין תשובה במקום כמו אצל כומר הנוצרי,
כי הפתק עד שמגיע למעלה לאלוהים
אנחנו עלולים לחכות עד אחרית הימים.