בקולמוס הבדידות

חורטת על הזמן

ההורס כל חלקה

והנפש כבדה

והנשמה כמהה

ליישר את קמטי הזמן

שדבקו בה

חפצה ללגום

מימי נעורי נצח

להחיות ימי תום

שלא יתמו

הזוך לא יפוג

הגוף לא יבגוד

העינים יחזו בזריחות

בשקיעות

השפתיים

לא תשאלנה שאלות

שאין  להן תשובות

והיד הרועדת

תמשוך בקולמוס

תחרוט זכרונות