הָיוּ יָמִים שֶׁנִּרְאֵיתִי יוֹתֵר טוּב

אֶת שַׁרְתְּ בְּתוֹכִי -

מַנְגִּינוֹת גַּן עֵדֶן.

תָּמִיד בְּגַן הָעִיר חִפַּשְׂתִּי :

עֲדַיִן מְחַפֵּשׂ -

אֶת הַכִּנּוֹר שֶׁאָבַד.

אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁזֶּה לִבִּי. 

הַלֵּב שֶׁנִּסְדַּק.

וְהַנַּגָּן הַזָּקֵן מְנַגֵּן

הַיּוֹם. 

אוּלַי עוֹד מָחָר.