סמטאות- סכינים וגעגוע

פורקן העקדה הגדולה, הנבזית

סמטאות הסכינים והגעגוע

מקדד תיבות דואר לשכחה

מסיר אותות הדם

מושך ברסן החלומות, לא מוותר

מכנס את צבא הזיכרונות

מפיח אש ברמץ מדורת האהבה

לא נכנע

 אני גונב את ניחוחות האהבה

מנסה לטפס ,לעלות, לשכוח

ריח המנטה במסתור  חדר המדרגות

ראשית פריחת חילות הנעורים

כמו לחזור למסע אבוד

לראשית הניצנים בגופך

לבד, לילות חורף קרים,

חסרי רחמים,לועגים- מתריסים

חוזר ורוקד זיכרונות בלילה קר

מנסה לרסן את הגעגועים

אהבה ראשונה בחורף

ואלוהיי, חם, כמה חם.