שעות וימים

השעות  בהם אני מצייר  ציורי הקיר,
מכסה בצבעים את לובן תמימותי
אשר ממזמן כבר חשבתי שאבדה בישימון החיים,

הדקות אשר אני משתמש במכחול מילותי
לבכות ולצחוק על תמונות עוברות ושבות
נעלמות וחודרות אל תוך ליבי
שכבר חשבתי שהפך לאבן,

הימים  בהם אדליק נר קטן
לחיפוש אחרי הבעירה הגדולה
שמובטחת כפרס למוצא הישיר.

החודשים שבהם לא ידעתי מה אני מחפש
חולם מרחף על גבי המילים
המובילות בדרכי הדמיון
לאותו חיוך
שנמחק.