איבדתי,

 אבדתי הרבה דברים.

את היכולת לסמוך,

את היכולת לבטוח,

לבטוח שאת דברי לא אשמע אף פעם מאחר.

איבדתי.

 

היא אומרת שבגללי,

בגללי היא איבדה את האמון בבני האדם.

אך מה היא חושבת לעצמה,

שאני לא איבדתי בגללה דברים?

ולא רק זאת.

יש עוד דברים שאני מרגישה בחסרונם,

אבל אין בי את היכולת להצביע עליהם.

רק בעתיד אראה אותם.

אז מה, אם אני לא אומרת לה שאיבדתי,

לא הלך לי לאיבוד דבר?

 

איבדתי,

איבדתי את האמון בה.

שאת האפשרות שהיא עוד תשתנה,

ששוב תספר לי דברים,

כמו שאני לה.

אז לא איבדתי?

לא!?

 

(ניסן תשס"ה)