חבק אותי עד קץ הימים
כתכלת במרומים נישאת על
גבי ענן.
בעונות השנה
המגוונות, המתמוססות
כסוכר בקפה השחור
שאתה אוהב.
יסמינים של תקווה
באים בלבי, נוטעים בי
אחיזה לימים שיבואו,
כולם תום.