כחרס הנשבר

החורף בוכה אותי געגוע

נושא גווילי תפילה

דואה במרחב מעל האגם

בינות- ניחוח השחר בסודותייך

לא פעם חיפשתי את עגל הזהב,

שדות שדות של מלט ועיוורון כיסו הכול

האביב נראה רחוק בחורף

החופים- אבודים

כמו שברי החרסים

מסמנים נתיבות הצמא למים

קינת הלב השבור

הקולות הגבוהים במות האהבה

כמו- עת לידתה.