העצב מסתכל בי ואני בו,
נשען לו בנוח, ידיי שלובות-
אופף
    את
       כולי.

 

מביטים בעיניים, אחד של השני
בוחנת דפנות מעמקיו
תוהה עד כמה
התנסיתי בכל גווניו

 

וביני לביני, שואלת עצמי
האם לומר לו ללכת
שהרי הוא ידיד שלי,
ידיד אמיתי.