אילנות גדלים בזה העולם

חלקם נשירים,הרוב יתנו פריים

מעט יצילו בחם השמש

צבעם ירוק שישיב הנפש.

 

אילנות רמים צמרתם בשמיים

מקצתם ננסים, לנוי ישמשו

בכולם הרוח תכה אפיים,

בחורף בשלג כולם יכוסו.

 

אילנות רחבים עטורי ענף

עצומי הגזע, מזילים שרף

קוצניים,נעימים, עצי מאכל

ציפורים בהם קן יבנו בעמל.

 

נאמר האדם-עץ השדה,

סבך שורשיו וגם מורשתו

לעץ ידמה בכל מובניו

כך בראם האל בעולמו.

 

קשה האומדן באשר לגובהו

בעודו נטוע,באמא אדמה

כך האדם מי ידע ערכו?

בעוד רגליו מהלכות בגבורה.

 

רק בעלות הכורת על שניהם

עת שרויים,על הקרקע

חשים הכל בגודל האובדן

ואין בנמצא מזור ונחמה.

 

נגדעו ממני שני עצי פרי

זקופים גאים ,בשיא פריחתם

הזמן יקהה כאב,ויפחית הנהי

ישכבו בשלום ברגבי אדמתם.

 

                                                       כל הזכויות שמורות©